פס"ד בנושא זכאות נכה צה"ל לרכב רפואי

א.         מהות העתירה

זו עתירה החולקת על קביעת המשיבים מיום 30.10.2006 שדחו את בקשת העותר למתן זכאות לרכב רפואי, על כל נגזרותיה.

ב.         עובדות רבלנטיות

העותר שוחרר מצה"ל ביום 28.10.1971 כשהוא מוכר כנכה צה"ל בגין הפגיעות הבאות:

-           קטיעת רגל שמאל - נכות של 80% מתוכן 40% ע"ח השירות הצבאי.

-           קטיעה של חצי מאגן שמאל - נכות של 25% מתוכן 12% ע"ח השירות הצבאי. (נספח א' לעתירה).

זמן קצר לאחר מכן (בשנות ה - 70) החל העותר לקבל זכויות רכב רפואי על נגזרותיהן.

בין היתר קיבל העותר גם רכב רפואי לשימושו האישי. הבסיס ההסטורי למתן רכב רפואי כהטבה, היה שיעור המיסים הגבוה בארץ בעת רכישת רכב. לכן החליטה המדינה לפטור את הנכים שעומדים בקריטריונים מתאימים מתשלום המיסים. בהמשך הורחבה ההטבה, כך שכיום הנכה מקבל סיוע מלא לרכישת הרכב מהם: 85% במענק ו - 15% בהלוואה מסובסדת, בתנאים נוחים.

בסעיף 22 לתגובה נאמר כי הרכב הרפואי שניתן לעותר לשימוש האישי, נמצא בארץ ומשמש את בני משפחתו את חברי הקיבוץ או אחרים.

בתאריך 30.12.2004 (נספח ג' לעתירה)  קיבל העותר מכתב ממשרד הביטחון - אגף השיקום שמודיעו כדלקמן:

"בהתאם לדיווח שהתקבל במשרדנו הינך שוהה בחו"ל באופן קבוע.

נכה השוהה בחו"ל באופן קבעו אינו זכאי לרכב רפואי ולא לנגזרות מכך. לפיכך ניתנה הוראה לנכות מתגמולך תשלומי ביטוח וכן הורדת דמי ניידות לרמה הבסיסית מתאריך קבלת הדיווח."

בסעיף 2.7 לעתירה צוין כי נסיבות חייו של העותר הביאוהו לכך שהוא שוהה יותר מ - 180 יום בקוסטה-ריקה. מכתב התגובה (שלא הוכחש) עולה כי המדובר בשהות של יותר מ- 15 שנה (סעיף 5 שם).

במכתב מאוחר יותר מתאריך 30.10.2006 (נספח ה' לעתירה) מפנה משרד הבטחון את העותר לכללים הנהוגים לגבי רכב רפואי, הוראה 56.02.

הוראת אגף השיקום מס. 56.02 הינה מתאריך 1.1.2003, וקובעת לעניננו בזו הלשון:

"25. סיוע לרכישת רכב רפואי או להחלפתו יינתן לנכה זכאי המתגורר דרך קבע בתחומי מדינת ישראל (לפחות 180 יום בשנה) או לנכה הזכאי לרכב בבעלות המדינה ומתגורר בחו"ל."

...

27. אין בכללים הקבועים בהוראה זו כדי לשלול זכאות לרכב רפואי מנכה אשר קיבל רכב רפואי בהתאם לזכאות שהיתה כדין טרם כניסת ההוראה לתוקף".